התקרחות

אובדן שיער הראש מהווה לא רק הפרעה פיזיולוגית, אלא בעיה בפני עצמה, הגורמת לחוסר נוחות נפשי משמעותי, שהרי השיער נחשב מאז ומתמיד לסמל של אנרגיה וכח החיים.


בעבר, בני עמים רבים נהגו לגלח את שערות ראשם לאות אבל, ונזירים קתוליים היו מגלחים בקרקפתם עיגול סמלי לאות הוויתור על תענוגות העולם. בימינו, השיער איבד את משמעותו המיסטית, אך משמש כסמל חשוב ליופי. פסיכולוגים גילו ששיער גולש וסמיך אצל נשים, מושך את מבטם של הגברים, לא פחות מאשר גזרה חטובה. ולמרות שעבור נשים המראה הגברי חשוב פחות, הגברים עצמם סובלים מפחד מפני ההתקרחות לא פחות מהפחד לאבד את מקום עבודתם ואת פרנסתם. על פי חלק מן הסקרים, רק הפחד מפני איבוד האון עולה בעוצמתו הרגשית על הפחד מפני ההתקרחות.


מצב בו אדם מאבד שיער למרות בריאות תקינה נקרא אלופציה. מונח זה נוצר מהמילה היוונית "אלופקס", כלומר שועל (כידוע, הטורף הפלומתי הזה משיל פרוותו פעם בשנה). הסיבות הגורמות להתנהגות מוזרה של השיער, נחלקות לשתי קבוצות עיקריות, – פנימיות וחיצוניות. בין הסיבות הפנימיות הנפוצות ביותר, ישנן הפרעות של חילוף החומרים ושינויים הורמונליים, נטייה גנטית ותהליכים אוטואימוניים. לעומת זאת, סיבות חיצוניות יכולות להיות מצבי לחץ נפשי, זיהומים, תזונה שגויה, השפעתם של חומרים רעילים, חבלות (למשל, חבלה בעור) ועוד. לעיתים קרובות השיער נושר בעקבות שילוב של מספר גורמים.

תהליך ההתקרחות

ההתקרחות הגברית מגיעה על פי רוב באחת ובהפתעה, כאשר היא מתרחשת בדרך כלל באזורי המצח והקודקוד. קיימת דעה שנויה במחלוקת שהתקרחות גברית מתוכנתת גנטית, כלומר היא נגזרת על גבר עוד בטרם לידתו, כאשר את הגנים האחראים על נשירת השיער ניתן לרשת גם מצד האב וגם מצד האם.
בקרב נשים האובדן המצער של השיער נובע בדרך כלל מהפרעות הורמונליות. מאחר ומחזור חייה של שיערה תלוי בריכוז של אסטרוגן  (ההורמון הנשי), נשירת השיער אצל הנשים מתרחשת עקב ההפרעה במאזן ההורמון הזה. ידוע, שריכוז האסטרוגן בגוף האישה משתנה באופן חד בתקופת הריון ואחריו, בתקופת הנקה ובגיל המעבר. בנוסף, מאזן ההורמונים מושפע ממחלות של מערכת הרביה הנשית כגון גידולים או תסמונת השחלות הפוליציסטיות. נשירת שיער אצל שני המגדרים עלולה להגרם גם כתוצאה מצרעת, עגבת, גידולים ביותרת הכליה, הפרעה בתפקוד קליפת יותרת הכליה ותסמונת קושינג.

סוגי התקרחות, מאפייניהם ותסמיניהם

בכל יום נושרות לאדם עד 150 שערות. באובדן כמות כזו לא ניתן להבחין בעין בלתי מזוינת. אבל אם התדלדלות השיערה מתחיל להיות מוחשיתה, מובן שמדובר בהתקרחות. למחלה בלתי נעימה זאת יש מספר סוגים:

  1. התקרחות אנדרוגנית. זהו הסוג הנפוץ ביותר של המחלה. הוא מציק לבני שני המגדרים וממנו סובלים למעלה מ90% מכלל המתקרחים. הסימנים החיצוניים של סוג זה אופייניים למדי. אצל הגברים התקרחות אנדרוגנית מתפתחת עוד בגיל 20, אצל הנשים בערך בגיל 25 – 30. השיער נוטש את ראש בעליו גלים גלים, כלומר תקופות נשירה מתחלפות בהפוגות. לעיתים קרובות התופעה מלווה בהתגברות פעילותן של בלוטות החלב. התגברות זאת מאלצת את הסובלים מן המחלה לחפוף את הראש בתדירות גבוהה יותר, דבר המאיץ את ההתקרחות אף יותר. השיער הולך ונעשה דק וקצר יותר, ומאבד בהדרגה את צבעו. על פי הסיווג המקובל, התקרחות אנדרוגנית מתחלקת לגברית (דרגות I – V ) ונשית (דרגות I – III ). בהתקרחות מן הסוג הגברי נוצרת קרחת משולשת באזור הרקות (דרגה I), בהמשך באזור העורף והמצח (דרגה II). בדרגה הבאה (III) מתרחשת נשירת שיער באזור הקודוד. אם המחלה ממשיכה להחמיר, השיער נותר רק בשטח קטן בין הקודקוד לבין המצח (דרגה IV), ועם הזמן גם גוש השיער הזה נושר (דרגה V). תסמיניה הקליניים של ההתקרחות הנשית שונים. סוג זה של התקרחות מתאפיין בהופעת מוקד נשירה אליפטי בקודקוד. מאפיין חשוב של ההתקרחות הנשית הינו העדר הנשירה מעל המצח וברקות. דרגה ראשונה מאופיינת בהתקרחות חלשה, שנייה – בהתקרחות מתונה, ושלישית בנשירת שיער ניכרת.
  2. התקרחות פיעפועית או טלוגנית. במקרה זה השיער מתחיל לנשור ללא סדר מסוים בכל אזורי הראש. לעיתים קרובות התקרחות מסוג זה מופיעה בגיל מבוגר, למרות שלפעמים היא תוקפת נשים בתקופת הריון (עקב שינויים הורמונליים בגוף). לפעמים, סוג זה של אלופציה מתפתח כתוצאה מנטילת גלולות למניעת הריון או מדיאטות נוקשות ומזיקות. אך אין צורך להתייאש! אחרי הסדרת המצב ההורמונלי וחזרה לתזונה מאוזנת ובריאה, השיער מתעורר לחיים וצומח מחדש.
  3. התקרחות מוקדית. זהו סוג נדיר למדי של התקרחות, הגורם לעצבנות מיוחדת אצל המטופלים, מפני שהשיער במקרים הללו נושר באופן בלתי אחיד, כלומר במוקדים המפוזרים בין האזורים השונים של הראש. העור במוקדי ההתקרחות נראה חלק, ללא דלקת. לפעמים הוא מחוסר שיער לחלוטין, ולפעמים מכוסה בשיערות בודדות או בפלומה עדינה, שעל פי חוק מרפי, עלולה להיות בעלת צבע שונה מיתר השיער.
  4. התקרחות בעקבות חבלה. היא מתפתחת בעקבות כוויות, כימותרפיה מאומצת במקרים של מחלות ממאירות או בעקבות חבלות בשכבת השיער.
  5. התקרחות צלקתית. סוג זה של המחלה מתפתח עקב הרס משני של זקיקי השיער. הרס כזה מתרחש בעקבות צלקת או תהליכים דלקתיים. הסיבה לתהליך כזה עלולה להיות דרמטיטיס קרינתי, אפלסית עור, חוסר יציבות הפיגמנט, או מחלות זיהומיות חמורות (שחפת, עגבת).
  6. התקרחות בעקבות סבוריאה. במקרה זה נשירה מתרחשת בכל אזורי הראש. הסיבה העיקרית לנשירה נעוצה בהפרעת ההפרשה מבלוטות החלב, חלביות יתר של השיער, התקלפות העור ויתר תסמיני הסבוריאה. 
  7. התקרחות מוחלטת. זוהי צורה כוללנית של התקרחות מוקדית. במקרה זה השיער נושר לא רק בכל חלקי הראש, אלא גם בחלקים נוספים של הגוף. 

המלצות לטיפול בהתקרחות

ניתן לבלום בזמן את ההתקרחות ואפילו לחדש את צמיחת השיער על ידי השימוש בבלזם HiLee המבוסס אך ורק על תמציות הצמחים. בלזם HiLee חודר בקלות אל תוך זקיק השיער, ממריץ את זרימת הדם, מזין ומחזק את השערה ומקנה לשיער מראה בריא.
קיימות שיטות טיפול חדשניות נוספות כגון דיקור תרופתי, טיפול בלייזר בתדרים נמוכים, טיפול בזריקות בעור הראש הממריצות את צמיחת השיער ופלזמוליפטינג (שיקום השיער ברמת התאים).

התקרחות