עור - מבנה ותפקידי העור שלנו

עור הינו איבר המאופיין בחילוף חומרים נמרץ  ששטחו 1,8 מ"ר ומשקלו  - כ16% ממשקל הגוף. 
העור מורכב מעילית העור (אפידרמיס), עור עצמו (דרמיס), תת – עור (היפודרמיס). 

 

תפקידי העור


עור מהווה מכשול לחיידקים;
מגן מפני פגיעות מכניות;
מונע אובדן נוזלים;
ממזער את השפעת קרינת על - סגול;
משתתף בוויסות חום הגוף;
ממלא תפקידי חישה;
אחראי על סנתוז של וויטמין D ;
אחראי על המעקב החיסוני;
משתתף בתפקיד הנשימה;
משתתף בחילוף החומרים.

עקרונות הטיפול החיצוני בעור

טיפול ברוב מחלות העור מתבצע בעזרת האמצעים החיצוניים. יעילותו של הטיפול החיצוני מבוססת א) על הבקיאות בתכונות של התרופה; ב) על הניתוח הנכון של התמונה הקלינית ג) על החלוקה הנכונה של הטיפול לשלבים.
החומרים הפעילים של התכשירים חודרים לתוך העור בדרכים שונות: דרך תאי עילית העור או דרך הבלוטות והזקיקים, ומשפיעים על מרכיבי העור השונים. יעילותה של ההשפעה הזאת תלויה במספר גורמים:  ספיחה, קליטה, חדירה וספיגה.
ספיחה – יכולת לשאוב מגזים או נוזלים חומרים שונים ולשמר אותם על פני העור על ידי יצירת תרכובות כימיות.
קליטה – תהליך של שאיבה מלאה של החומרים הפעילים מתוך תמיסות, קרמים ומשחות. 
חדירה – יכולת התכשיר לחדור דרך השכבה הקרנית לתוך עילית העור ובהמשך לתוך הדרמיס. בהתאם ליכולת החדירה, ניתן לדרג את התכשירים החיצוניים בסדר הבאה: משחות יבשות, תמיסות, סבון, שמפו, תרסיס, נוזלים למריחה, תחבושות, קרמים, משחות, פלסטרים, דבקים ולקים.
ספיגה – חדירתם של החומרים הפעילים מעל פני העור לתוך השכבות העמוקות של הדרמיס, לכלי הדם והלימפה. יעילות הספיגה תלויה בשלמות עילית העור, במצבם של המעטפת השומנית, של המערכת החיסונית ובמצבם התפקודי של מרכיבי מערכת החיסון המולדת.

בחירת אמצעי טיפול בעור

הבחירה של אמצעי טיפול חיצוני מבוססת על הניסיון שצברו דורות של רופאי עור ועל ניסיונו האישי של הרופא המטפל. על סמך ניסיונם המצטבר של רופאי עור נולדו הכללים לקביעת הטיפול החיצוני במחלות עור.
קבוצה גדולה של תכשירים חיצוניים פועלת באופן מכוון (נוגדי דלקת, נוגדי גרד, אנטיביוטיקה, נוגדי פטריות, קרטוליטים ועוד), לכן קל להבין באילה מקרים ראוי להשתמש בהם.
בחירת התכשיר החיצוני נובעת מסוג הפריחה שמופיעה על גבי העור. במקרה של עור לח יש להשתמש בתחבושות לחות, במקרה של עור יבש – במשחות. זהו כלל חשוב שיש לזכור תמיד. למשל, הטיפול בפריחה הלחה שמלווה את הדלקת החריפה של העור מתחיל מנוזלים למריחה, ואילו דרמטוזיס כרוני, מתאפיין, להיפך, בעור יבש, מתקלף ועשיר בתסנין. במקרים כאלה משתמשים בקרמים ומשחות, מאחר והשימוש בתמיסות ונוזלים למריחה יחמיר את יובש העור.
יש לקחת בחשבון, שסוג הפריחה עלול להשתנות במהירות במהלך הטיפול ותוכנית הטיפול חייבת להשתנות בהתאם. הדוגמה המובהקת ביותר היא גרב (אקזמה). הטיפול באקזמה לחה חריפה מתחיל בשימוש חיצוני על ידי נוזל למריחה. כעבור יומיים או שלושה עשויה התמונה הקלינית להשתנות.

דרמטוזיס

ברוב סוגי הדרמטוזיס הטיפול החיצוני מתחיל מתרופות בריכוז נמוך. בהמשך, בהתאם לשינויים הקליניים, הרופא מעלה את הריכוז או מחליף את התרופה בתרופות פעילות יותר. מספר מחלות זיהומיות של העור, כגון גרדת וטריכופיטין, חריגים מהבחינה הזאת, כיוון שטיפול במחלות הללו מתחיל מיד בתרופות פעילות ביותר בעלות השפעה מקומית. 
עיקרון הטיפול החשוב ביותר, בין היתר בטיפול החיצוני בעור, הוא "אל תזיק!". לכן, חשוב שהרופא יידע אילו מן האמצעים המיועדים לשימוש החיצוני גורמים לגירוי העור. כתוצאה משימוש שגוי בתכשירים החיצוניים מתפתחת, לעיתים קרובות, דלקת עור ממגע. תופעה כזאת אופיינית במיוחד למטופלים המבצעים טיפול עצמאי ללא מעקב. 

קיים גם כלל נוסף שחשוב לקחת בחשבון: ככל שתהליך דלקת העור חריף יותר, כך השפעתו של התכשיר חייבת להיות שטחית יותר. השפעה כזאת אופיינית למשחות יבשות ולנוזלים למריחה. 
וכמובן, חשוב להדריך את המטופל בשימוש נכון בתכשיר החיצוני: למשל, להשתמש בנוזל למריחה או בתחבושת הלחה. לעתים קרובות, תלויים הצלחתו של הטיפול או כישלונו בהדרכת המטופל או אדם שמטפל בו.

עור - מבנה ותפקידי העור שלנו